<h1>חוקות הדיינים סימן רל"א</h1>
<h2>דף יט:</h2>
עדים שהיו חתומים בשטר ואמרו תנאי היו דברינו או שאמר עד א' מאותם שהיו חתומים באותו שטר תנאי היו דברינו כלומר על תנאי שיעשה המלוה ללוה כך מסר לנו השטר ולא ראינו שקיים תנאו והלוה אומר לא קיים לי התנאי וכיון שכן זה השטר אינו כלום הרי אלו נאמנין ואותו שטר אינו כלום עד שיקיים התנאי בעל השטר ובד"א כשאין כתב ידם יוצא למקום אחר ואמרו תנאי היו דברינו תוך כדי דיבור שאמרו כתב ידינו הוא זה דשוב אין לנו לומר חוזרים ומגידים הם אבל לאחר כדי דיבור אפילו הב' אומרים תנאי היו דברינו אין נאמנין דכיון ששהו כל כך לאחר שאמרו כתב ידינו הו"ל חוזרים ומגידים כך מפו' בפ' האשה שנתארמלה וכ"כ מורי תמ"ך בחידושיו בשם ה"ר יונה ז"ל ואם אמר בעל השטר כבר קיימתי התנאי והלוה אומר לא קיימת על בעל השטר להביא ראיה וכלל הוא בידינו דעל מי שמוטל עליו לעשות התנאי עליו להביא ראיה שקיים התנאי כ"כ.
